נערה בפארק

אם חיים של אישה נשזרים סביב חור עמוק של כאב ואובדן, זה רגעי חייה: לפני חמש עשרה שנים בתה בת השלוש נעלמה, וההיעלמות שינתה את כל עולמה. היא ניתקה את עצמה מבעלה לשעבר ומבנה, חיה עם געגוע שלא מרפה ועם צלקות שאינן נראות למישהו שמבקש לשפוט מבחוץ. עצמאותה נראית גם כהגנה אירונית שמונעת ממנה להגיע לריפוי אמיתי.

כאשר צעירה בעלת עבר מורכב נכנסת לחייה, הפצעים הישנים נפתחים מחדש. התקוות הלא רציונליות שממנה היא בתה שנאבדו מציפים את מציאות חייה בעקבות המפגש—תקווה שמקורה בכאב ולא בשכל—והדבר משנה את הדינמיקה בין הדמויות. השאלות על אמון, זהות ושקר פנימי צצות, והסיפור מתגלגל בין רגעי עדינות לפרצי תסכול.

הסרט בוחן את הגבול העדין בין אימה לאהבה, ובין נחמה למדחיקה. הוא אינו מספק פתורויות קלות אלא מזמין לצפייה כנה שמאתגרת את הצופה לשקול עד כמה רצונו של אדם להאמין יכול להיות מרפא או הרס. זו דרמה אינטימית ומחרידה שמעמידה במרכז את הנפש הפצועה ואת התהליכים המורכבים של פיוס עם עבר שאין לו תשובות ברורות.