ספיידר

צעד אל העולם הרודף של "עכביש" בו המציאות מטשטשת עם שברי מוח שבר. כאשר גיבורנו מנווט את הקו הדק בין עבר להווה, הקהל נותר שואל מה אמיתי ומהו תוצר של נפשו הפורמת. כל סצנה נפרשת כמו צללי זיכרונות, ומאפשרת לצופים להעמיק יותר במורכבות הזיכרון והשיגעון.

עם האווירה המצמררת והעומק שאין שני לו, "עכביש" שובה את הקהל שלו מההתחלה ועד הסוף. כל טוויסט וסיבוב חושפים שכבה של עברו הבעייתי של הגיבור, ומזמינה את הצופים להצטרף אליו למסע פסיכולוגי כמו שאינו אחר. היכונו להיות איות כשתמוסס את הרשת האניגמטית השזורה על ידי גבר שמתנשא על שפת שפיות. על פני אמיתות, חצי אמיתות ואשליות, "עכביש" שוזר סיפור שנמשך זמן רב לאחר שהמסך דוהה לשחור.