כשתקראי בשמך

ג'ינג צ'יו, תלמידת תיכון ובתו של אדם המזוהה עם הימין הפוליטי, נשלחת לכפר כחלק מתכנית של חינוך מחדש ומשימה לעזור בכתיבת ספר לימוד. הכפר המרוחק והעבודות הפשוטות יוצרים לה עולם זר ושקט, בו כל יום מקבל משמעות שונה מזו שהכירה בעיר. האווירה השקטה של המקום משמשת רקע למתח הפנימי שלה בין נאמנות למשפחה לבין רצון לפריחה אישית.

כאן היא פוגשת את לאו סאן, חייל צעיר עם עתיד מבטיח שנמצא בתחילת דרכו. המפגש ביניהם מתפתח בעדינות — שיחות קצרות, מבטים מהססים ועזרה חמה בעבודות השדה הופכים לחיבור עמוק. האהבה של השניים נרקמת למרות פערי מעמד, חוסר תמיכה הורית והסכנות שמטיל עליהם המצב החברתי-פוליטי.

הסרט מצייר רומן טהור ועדין שנאבק מול ייסורים חיצוניים: הציפיות החברתיות, השלטון והחשש מהשלכות שונות. רגשותיהם מועברים דרך מחוות קטנות, מכתבים נחבאים ורגעים של קרבה שמופיעים כלהט של תקווה מול מציאות קשה. השחקנים מגלמים בעדינות את התשוקה והתבוססות הכאב, כשהכל מסודר באינטימיות שקטה.

הפקת הסרט משרה אווירה מלנכולית ויפהפיה, עם פוקוס על הפרטים הקטנים והנופים שמדגישים את הבדידות והתקווה בו-זמנית. זה סיפור על אהבה שנולדת בתקופות סוערות, על בחירה, קורבן והיכולת לאחוז ברגש נקי בתוך מודעות חברתית כבדה. בסופו של דבר נותרת תחושה של יופי טהור שמתחכך בכאב ועל כן נוגע עמוק.