הקש האחרון

אמא חד־הורית עובדת קשה, נאבקת בכל יום כדי להחזיק את הבית ולעשות את המוטל עליה — אבל יום אחד כל הקשיים הקטנים מצטברים לעודף שלא ניתן לשאת. הסרט עוקב אחרי רצף של תקלות, השפלות כלכליות ומגעים משפילים שהופכים את השגרה לכפייה, כשהמצלמה מצטמצמת לאט לאט אל פנימיותה המותשת ואל ההחלטות שהיא חייבת לקבל. התחושה המטלטלת של חוסר מוצא בונה מתח בלתי־נמנע, עד שהשבר מגיע.

במקום לפשט את העלילה לגיבורה או לנבל, הסרט מציב מול הצופה את מורכבות הבחירה האנושית ואת המחיר החברתי של אדישות. המשחק העז והבימוי החשוף גורמים לנו להזדהות עם הכאב ולשאול מה הופך אדם רגיל לפועל קיצוני; זהו סיפור על כעס, רחמים ואחריות קולקטיבית שלא עוזב את הצופה זמן רב אחרי שהאורות כבים.