King Donovan

כמה מילים שיוצאות מפי גנב גוסס גורמות להסתערות נמהרת ומטורפת מחוף אל חוף כדי למצוא אוצר.

בוודאי המיוזקל הטוב בכל הזמנים, וללא ספק אחד מהסרטים הנפלאים שנוצרו. בלי להסתמך על מחזה מברודווי, כותבים בטי קומדן ואדולף גרין מהתלה קומית מעולה המתרחשת על קו התפר שבין הראינוע לקולנוע המדבר. לתוך העלילה הזו, שעוסקת בניסיון למצוא את הנערה שתדובב כוכבת ראינוע בעלת קול חורק במיוחד, מולחמים כמה שירים קלאסיים. זהו ללא ספק המיוזיקל השלם ביותר – שילוב נדיר בין התפתחות עלילתית מלאה ומרגשת לבין קטעי מוסיקה ומחול סוחפים, פשוט בלתי נשכחים.

העתקי-אנשים בוקעים מתוך דמויי-דלעות, תופסים את מקומם של האנשים המקוריים. חיצונית, הם זהים לאדם אותו הם "מחליפים", אלא שבניגוד לאנשים, הם מרוקנים מכל ניצוץ של אינדיבידואליות, הם ממושמעים, ממוסדים, "מאולפים" - ואינם מסוגלים לסבול מי שאינו כזה בסביבתם. הסרט הוא משל על העלמות האינדיבידואל, והקמת "חברה" כישות אחת, אחידה. האימה בסרט אינה מתקיימת במישור האפקטים או "ההפחדות", אלא דוקא באיפוק, במשמעת החמורה, ניתן לומר אפילו "בצורה הנורמאלית" בה מתנהלים הדברים. איש אינו מבחין בקטסטרופה עד שמאוחר מידי. הסרט רלוונטי מאוד לתקופה בה נעשה, ומשקף היטב את חרדות החברה האמריקאית דאז, אולם כל צפייה בו מוסיפה רובד נוסף, והוא אינו מתיישן. קיימת גם גירסא נוספת של הסרט, הנושאת את אותו השם, מ1978-, שביים פיליפ קאופמן.