Gabriel Mann

דיוויד גייל, ממובילי המתנגדים לעונש מוות מוצא עצמו נידון למוות באשמת אונס ורצח חברה פעילה אף היא. כאשר נותרים רק שלושה ימים עד להוצאה להורג, גייל מסכים להעניק ראיון בלעדי לכתבת ביטסי בלום. בלום מגלה במהרה שהשימה הרבה יותר מורכבת מכפי שצפתה, ושחיי בן אדם מונחים בידיה. במרוץ נגד הזמן, תוך כדי לקיחת סיכון אישי, עליה לחבר את השתלשלות העניינים סביב הרצח, לפני שיהיה מאוחר מדי...

הבמאי פול שריידר (מישימה), ומי שכתב את "נהג מונית" האלמותי, יוצא לבחון כיצד השטן שוכן בעולמנו ומפתה את האדם לדבר חטא. סרט אימה בעל השלכות פסיכולוגיות ופילוסופיות, שמאתר את הכומר מרין, לאחר שויתר על הקולר ויצא לאפריקה לחשוף כנסיה באתר ארכיאולוגי. הסרט הוא פריקוול לסרטו של וויליאם פרידקין מ-1973, "מגרש השדים", ומתאר כיצד מרין מגלה שוב את אלוהים. סטלאן סקארסגארד (דוגוויל) מגלם את הדמות הראשית.

פיניגן בל, ילד תמים בגיל הבגרות, עובר תהליך התבגרות מהרגע שפגש באסיר נמלט (דה נירו) דרך הזמן שהוא מבלה עם אסטלה, בת גילו, בביתה המפואר של מיס דינסמור (בנקרופט) העשירה. כשאסטלה הצעירה עוזבת, נשאר הילד עם לב שבור אך חלום להיות גדול. יום אחד מתדפק על דלתו של פיניגן הבוגר (הוק) נציגו של משקיע שרוצה להגשים את חלומו של הילד ולהופכו לצייר מפורסם. פיניגן הולך עם החם ומגיע לעיר הגדולה - ניו יורק - בה הבלתי מושג הופך למציאות והחלום לדרך חיים. הסיפור, שנכתב במקור ע"י צ'ארלס דיקנס, ימשיך ללוות את פיניגן המתבגר והמאוהב לעולם חושני בו מככבת אסטלה, שגדלה ליפהפיה מדהימה (פאלטרו). איתה התקוות והחלומות שלו הופכים להפתעות ואכזבות עד סוף ימיו וכותרות הסיום של הסרט.

אוליבר ואמילי, שני זרים שיוצא להם להיפגש עוד כמה פעמים במהלך השנים. השניים חולקים יחד רגעים עצובים ורגעים שמחים ואיכשהו הם תמיד בטוחים שמאחר והם הפכים גמורים של אחד מהשני הסיכויים שתהיה ביניהם אהבה נמוכים במיוחד. במהלך שבע שנים הם יתמכו אחד בשני, וינסו לעזור אחד לשני למצוא אהבה, כאשר היא בעצם נמצאת מתחת לאף שלהם. השאלה המיתולוגית היא האם ידידות מושלמת בין גבר לאישה היא בעצם הדבר שהכי דומה לאהבה?

ג'וזי, מלודי וואל הן שלוש חברות טובות מהעיירה ריברדייל, הנחושות לשלוף את להקתן, "ג'וזי והפוסיקאטס", מהמוסך שבו הן תקועות, לסטרטופסירה. ובמקביל להשאר נאמנות לסגנונן ולסאונד המיוחד המאפיין אותן. הן לא נראות אופנתיות במיוחד, אבל הן לא שמות קצוץ. כי הן מתכוונות לכל מילה שהן שרות. כשאף אחד לא מגיע להופעות שלהן, הן תופסות שגם מוסיקאים אמיתים, חייבים כנראה לשלם את חובם לחוקי המשחק. לרוע מזלן של ה'פוסיקאטס', הן חיות בעולם אינטרסנטי, הנשלט ע"י מותגים מסחריים, טרנדים מתחלפים, וחוקי שוק אכזריים, המוכתבים ע"י חברות תקליטים ממוסחרות. יום אחד ה