Christopher Kaldor

ג'ו מור, גנב ותיק עם אשה צעירה, רוצה לעזוב את העסק. ברגמן, מי שנתן לו גב כלכלי במשך הקריירה הפלילית, רוצה שג'ו יבצע עוד שוד אחד. כדי להבטיח שג'ו וחבורתו לא ידפקו אותו בחלוקת השלל הוא מדביק להם את אחיינו, טיפוס חם מזג. מכאן והלאה נבנה מגדל קלפים של חצאי אמיתות כשכל צד מנסה להשאיר את האוצר בידיו. מאשימים את הקולנוע של דיוויד מאמט ב"קרירות" או "ניכור", אבל האמת שמול מותחני הפשע שמייצרים היום מאמט מציע חוויה כמעט אנאכרוניסטית. בעצם מדובר במחווה אוהבת לסרטי הפשע הטובים של פעם. אין כאן גיבורים נוצצים וצילומים אקרובטים מקנה האקדח ועד ללבו המתפקע של הקורבן. מאמט משעין את סרטו על עלילה מוצקה, על הדיאלוגים המושלמים שלו ועל נוכחותם הבטוחה של הקמן, דה-ויטו, פידג'ון ואחרים. בזכות ניסיונם העשיר, בעזרת הפגמים שהטבע חנן אותם, הם מעניקים לסרט את הממד האנושי שלו.

השוטר בוב גולד מנסה להתחקות אחר רוצח שגם האף-בי-איי ניסה ולא הצליח ללכוד. במקביל עליו לפתור מקרה רצח של אישה זקנה בשכונה של תושבים שחורים. הראיות מובילות לקבוצה של בחורים יהודיים וייתכן קשר בין שני המקרים.

צוות קולנוע מגיע לעיירה רדומה בוורמונט אחרי שגורש מעיירה אחרת, שם עמדו לצלם סרט היסטורי, הנזקק לטחנת מים ישנה ולתחנת כיבוי אש. בעיירה החדשה שני האתרים אמורים להיות קיימים אך מסתבר כי הטחנה נשרפה לפני עשורים, מבנה תחנת הכיבוי לא מוצא בעיני צלם הסרט, והתסריטאי האידיאליסט נאלץ להתאים את תסריטו למציאות החדשה. במקביל כוכב הסרט מסתבך עם קטינה מקומית, השחקנית הראשית דורשת תשלום נוסף על חשיפת שדיה והתסריטאי מתאהב באמנית המקומית. אמנם זה לא "שמונה וחצי", אך שפע הדיאלוגים השנונים של מאמט יוצרים סרט שהוא עקיצה עדינה בישבנה של הוליווד.