Bill Rowat

ג'ו מור, גנב ותיק עם אשה צעירה, רוצה לעזוב את העסק. ברגמן, מי שנתן לו גב כלכלי במשך הקריירה הפלילית, רוצה שג'ו יבצע עוד שוד אחד. כדי להבטיח שג'ו וחבורתו לא ידפקו אותו בחלוקת השלל הוא מדביק להם את אחיינו, טיפוס חם מזג. מכאן והלאה נבנה מגדל קלפים של חצאי אמיתות כשכל צד מנסה להשאיר את האוצר בידיו. מאשימים את הקולנוע של דיוויד מאמט ב"קרירות" או "ניכור", אבל האמת שמול מותחני הפשע שמייצרים היום מאמט מציע חוויה כמעט אנאכרוניסטית. בעצם מדובר במחווה אוהבת לסרטי הפשע הטובים של פעם. אין כאן גיבורים נוצצים וצילומים אקרובטים מקנה האקדח ועד ללבו המתפקע של הקורבן. מאמט משעין את סרטו על עלילה מוצקה, על הדיאלוגים המושלמים שלו ועל נוכחותם הבטוחה של הקמן, דה-ויטו, פידג'ון ואחרים. בזכות ניסיונם העשיר, בעזרת הפגמים שהטבע חנן אותם, הם מעניקים לסרט את הממד האנושי שלו.

באמריקה של שנות התשעים, כשהבורסה גואה והנשיא נתפס עם מכנסיו למטה, היה עליך לעשות כל דבר אפשרי כדי להתקדם, כולל לכופף את החוקים לפי צרכיך, כל זמן שלא נתפסת. סיפור אמיתי על עלייתו ונפילתו של סטיבן גלאס, עיתונאי צעיר ושאפתן בעיתון היוקרתי "דה ניו רפבליק" שהפך לכוכב כשגילה שהוא יכול לעשות כותרות גדולות ללא מאמץ מיותר אם יזייף ויבדה עובדות ומקורות אינפורמציה. מתוך 41 הכתבות ספירסם גלאס, 27 היו בדויות ומפוברקות, ורק כאשר העורך הראשי ופטרונו של גלאס, מייקל קלי, פוטר ובמקומו מונה עורך חדש, נחשפו השקרים הומניפולציות שלו.