宮澤正

פעם, במקום רחוק מאוד, היו שתי ארצות. העולם התחלק שם לארץ פנימית וארץ חיצונית. אנשים חששו מהארץ החיצונית. היא הייתה מאוכלסת ביצורים מפחידים, נושאי הקללה. יום אחד על הגבול שבינהן, יצור אחד שכזה מצא ילדה על ערימת גופות נטושות. הילדה אומרת ששמה שיווה ומגלה חיבה ל-"הוויה" שמצאה אותה, וקוראת לו "המורה". זהו סיפור של שני אנשים, האחד אנושי, והאחר אינו, המתאר בנקודה זו את הדמדומים המעורפלים המפרידים בין לילה ליום.