Skelly

לאחר מותו של סבו, ילד נמצא על סף מודעות חדשה כשהאב, השותע לאובדן ומשתדל להתגבר, שולח אותו למסע של הבנה וקבלה של המוות. במקביל האב מתמסר לבניית בית הרוחות השנתי – פרויקט קהילתי שממלא את המציאות בדמיון, זיכרונות ופחדים מבוימים. הבית המפחיד הופך למבנה סימבולי שבו הילד נוגע בזכרונות של סבו, שואל שאלות קשות ומגלה דרכים שונות לדבר על אובדן מבלי להסתתר מן הרגש.

הסרט מאופיין באווירה של עדינות חושפנית ובדואליות בין חושך להומור, בין פחד לחמלה. עם צילום מעודן ופסקול שמלווה רגעים שקטים ופרצים רגשיים, הוא מציע מסע התבגרות רגיש שבו טקסים משפחתיים ויצירתיות קולקטיבית הופכים לכלים לריפוי. בסופו של דבר, הסרט מדבר על קשרים בין-דוריים, על הכוח של זיכרון ועל כך שאפילו במקום הכי מפחיד אפשר למצוא נחמה ומשמעות.