בג'אזי אנחנו עוקבים אחר נערה הנמצאת על הקו הדק בין ילדות לנעורים. שגרת היומיום שלה — חדר מלא יצירות קטנות, שיחות חופשי עם חברות, ושעות שקטות של חשיבה — מתמזגת עם רגעים של אי־ודאות שאינם נשמעים בקול רם. המצלמה מתעכבת על הפרטים הקטנים שמרכיבים את עולמה, והופכת את המעברים היומיומיים לאבני דרך רגשיות.
כאשר חברתה הכי טובה עוברת לגור במקום אחר, ג'אזי חשה אובדן וגעגוע, אבל גם זורחת בתוכה תחושת עצמאות חדשה. החלטות קטנות נראות כצעדים גדולים, והפחדים שמלווים את החופש מקבלים מקום לצד סקרנות ואומץ מתהווה. הסרט מצייר מסע עדין של בגרות, בין כאב להיפרד לגלי חופש קטנים שמתחילים לפרוח.