סורי, בייבי

משהו נורא קרה לאגנס, והסרט עוקב אחרי ההד המשבר בעצם ההיעלמות שלה — לא רק כאובייקט של חקירה, אלא כפער בחיי האנשים שאיתם חיה. בזמן שהעולם מסביב ממשיך לשגרה, בני משפחה וחברים מנסים לתפור את החור בעזרת שקרים קטנים, טקסים אוטומטיים וזיכרונות שמתרחבים ומצטמצמים לפי הנוחות. במבט שקט ולעתים מצמרר, הסרט חושף את הפער בין הכאב הפנימי של כל דמות לבין הדרישה החברתית "להמשיך הלאה".

המצלמה מתמקדת ברגעים השגרתיים — ארוחות, נסיעות, הודעות טקסט — שהופכים למסך עליהם מציירים רגשות לא מעובדים. ההיעלמות של אגנס פוצעת את השגרה אך גם חושפת כמה מהר העולם מסגל את עצמו לחוסר; זהו מסמך אנושי על אשמה, הזנחה ואיך זיכרון נשכח לאט-לאט בתוך היומיום. הסרט מציע רגעים של חברות אמיתית לצד נקודות של חוסר אכפתיות, ומשאיר את הצופה עם השאלה מה באמת נשאר מאדם אחרי שהוא נעלם.