ביום שחייה ארוך בחוף קווירי של אתונה, החברים הטובים דמוסתנס וניקיטס יושבים על החול ומשחזרים את הקיץ שעבר — מפגשים סוערים, אהבות חולפות וזמנים של גילוי עצמי — כשהגלים מהווים פסקול עדין לזיכרונותיהם. השיחה שלהם זורמת בין הומור לעצב, בין פרטים של רגעים אינטימיים לבין חורים בזיכרון, וכמו הגלים גם העבר מתמזג ומתפרק שוב ושוב.
הם מנסים לעבד את החומרים הללו לתסריט שבו ניקיטס יביים את סרטו הראשון, ותהליך הכתיבה הופך למחקר על חברות, זהות ויצירה. הקולנועי והמלעיל נפגשים: הזיכרון מתערבב עם המצאה, והסיפור על הקיץ הופך לאימרה על איך אנחנו בונים את עצמנו דרך הסיפורים שאנו מספרים.